מכתב מאת סגל בנושא חב"ד
ליקירי שלום וברכה! בנוגע לתגובות ששלחו לך על מה שכתבת בענין חב"ד, יש לי להעיר את הדברים הבאים: * * * א. הקדמה על חב"ד, וענייני השקפה יהודית בכלל: סוגיא זו שבחרת להתעסק בה היא מהקשות והעדינות שבסוגיות הדור, שלא היה לעם מקבילות לה הרבה בשנים. בדור מסובך זה של עקבתא דמשיחא ישנן הסוגיות היותר מוסכמות, כגון היחס לאחינו המסכנים התינוקות שנשבו החילוניים שלא יודעים מימינם ומשמאלם ביהדות, והיחס לאחינו המסכנים ב"מזרחי" שרובם שם במוצהר מחוברים לרוב ענייני הרחוב החילוני/גויי, ספורט וטלביזיה וסרטים, ועתון כמו "הצופה" מביא את החדשות בענין הכדורגל והסרטים ה"נבחרים" וכו', ורובם שם מרגישים יותר נוח עם חברם החילוני מעם שכנם החרדי. אני יודע, כי הייתי שם. בשנים האחרונות יש את ה"חרדלניקים" בוגרי הישיבות שהם יותר רציניים ביחס לדת, אך השקפותיהם חריגות באופן בולט מדרך ישראל סבא [מאז ה"התנתקות" הם קצת "שבו למקורות סביהם", כמו הרב שמואל טל, אך לגבי רוב רובם עדיין הדרך רחוקה]. מה שאין כן היחס לחב"ד שהיא עדה שורשית ביהדות, עם מסורת של הנהגה תורנית מאז הבעש"ט המגיד ממעזריטש ובעל התניא, מדקדקת בדרך כלל על קלה כחמורה, עם מסירות נפש חריגה למען האידישקייט כמו בזמן הקומוניסטים, ועם שושלת אדמורים גדולי עולם, כשהאחרון שבהם היו בו תכונות מיוחדות של גדלות בכל מקצועות התורה והמדע, כריזמה ומנהיגות ייחודיים הכוללת דאגה והרגשת אחריות לאומה כולה, עם עוד תכונות ייחודיות, שגדולי עולם כגר"מ פיינשטיין וגרש"ז אוירבך התייחסו אליו בכבוד גדול. אך יחד עם פעולתם הגדולה בהפצת היהדות נלוו עוד ועוד דברים חריגים מהיהדות השורשית של שאר היראים, עד שגדולי ישראל "עיני העדה" שמו בם עיניהם לרדת לעומק "סוגיא" לא פשוטה זו, והביעו דעתם דעת תורה בנידון. סוגיא עמומה זו היא מאלו הקשורות לציווי "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור", ומיד מבארת התורה היאך לעשות זאת: "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך". כי אפשר לפרש מאורעות עולם ומעללי איש בצורות כל כך שונות, כל אחד לפי מבטו, רמתו ונטיותיו האישיים. אך לנו אין אלא את ביאורי גדולי הדור, הם ה"זקניך" החופשיים מכל מבט פרטי ונטייה אישית, ובעמלם בתורה יבארו את המציאות ע"פ מבט תורני כלל-ישראלי, ועל פי זה ינחונו לעתיד. השקפת התורה על מאורעות ואישים אינה משחק שכ"א יבאר לפי רצונותיו האישיים [רבי "שלי" הוא גם רצון אישי...]. בשביל התורה ועל ידה נברא העולם, והיחידים היכולים להאיר עינינו בסוגיות ההווה ע"פ מבט התורה, הם אלה שהתמסרו לה כל חייהם בחרדת קודש בכל מאודם. עי' ב"קובץ מאמרים" לגר"א וסרמן מאמר "זכור ימות עולם", ובהקדמת ספר "סדר הדורות". לנו, הקטנים, אסור להכניס ראשינו בין הררים הגדולים, ובפרט בסוגיא כ"כ עדינה שתלויה על בלימה בעומק ההרגשים ביחס לעיקרי הדת וגופי תורה, אלא להתאבק בעפר מעתיקי השמועה מעמידי התורה, ולנסות להבין דבריהם. מה שאכתוב במכתב זה הוא ממשנתם של מעתיקי שמועה אלה, מורינו מורי הדור האחרון זי"ע: החזו"א, הגרי"ז מבריסק, הגר"א קוטלר, הסטייפלר, הגרא"מ שך, ויבלטו"א הגרי"ש אלישיב וגראי"ל שטיינמן וגרמ"י לפקוביץ וגר"ש אוירבך. לכל מנהיגי הדור האלה השקפה אחידה בנוגע לחב"ד, ואשתדל להביעה בקצירת אומר כפי שהתבטאו הם או תלמידיהם בשמם, וכן דעת רוב הת"ח הגדולים בארץ ובחו"ל, וכפי ששמעתי מכמה מהם כגון מו"ר רבי אליהו אליעזר מישקובסקי זצ"ל מכפר חסידים או גדולי המקובלים כגון הג"ר יואל קלופט זצ"ל מחיפה ויבלחטו"א הג"ר ישראל אליהו ויינטרופ שליט"א מב"ב [שהיה פעם חבדניק עד שנתפקח, ועתה נחשב מגדולי מורי הקבלה]. כמובן יש בזה, כמו בכל דבר, עומק יותר פנימי, בשורשי סיבוכי חבלי המשיח ע"פ המשנה בסוף סוטה "האמת תהא נעדרת", וע"פ הגמ' בחולין צ"א ע"א כת"ח נדמה לו, אך לנו הקטנים אין הבנה אלא בחיצוניות הדברים כפי אשר נוכל להבין מדברי רבותינו. ואף שבשנים האחרונות לא שמענו שגדולי ישראל מתבטאים בפרהסיה בדברים אלה, א"כ יפה השתיקה, בבחינת אל תעירו ואל תעוררו, אך אתה כבר כתבת בזה כתשובה לשאלה ששאלוך אם לשלוח ילד לחינוך חבדי, ע"כ נזקקת לסוגיא זו בלית ברירה, ופרסמת דבריך, א"כ יש ללבן זאת בבהירות, שלא יהא מוזר בעיני החילוניים ובעלי התשובה, שהם אלה הנזקקים לאתר שלך, מה שאתה מתקיף עדה שומרת תורה מישראל, שנראה כאילו "הדתיים מתקוטטים ביניהם". והרי ידוע שהבורות ברחוב מדהימה, והיאך יבינו בעניינים רגישים אלה הנובעים מדאגת אמת לגורל האומה. [לשם המחשה עד היכן הבורות: לפני כמה ימים הייתי אצל רופא צעיר ושאלתיו על איזו אינפקציה מדוע היא מחזיקה כ"כ הרבה זמן, וענה לי כדי לרצותני "מן התורה", וכך דבריו: "הרבה זמן" זה יחסי, הנה אברהם אבינו הלך ארבעים שנה במדבר- זה יותר הרבה..! או שופט בית משפט שאמר לי בדיון: רב סגל, לא צריך להיות קיצוני בדעות, הנה התורה אומרת: איש באמונתו יחיה, דהיינו כל אחד עם האמונה שלו! וכשהערתי שכתוב "צדיק באמונתו יחיה" הציע שאבדוק בתנ"ך ואמצא גם את הפסוק שלו... ואלה הם ה"חכמים" שלהם... לבכות ולבכות ולבכות!]. אני כותב דברים כהווייתם בענין חבד, ואתה תבחר מתוך זה את הדברים שנראים לך יותר מובנים כדי לפרסמם. לכל דבר מדברי יש מקור מהימן, ותוכל לקבלו ע"פ בקשה. ואקווה שהדברים יהיו מכוונים לאמת וירבו כבוד שמים, ואם טעיתי באיזה דבר, לא ברבותינו המשוגה ח"ו אלא בי שאולי לא ירדתי לסוף דעתם. * * * ב. חב"ד המשיחית והלא משיחית: ראשית, יש להבחין בין ה"משיחיסטים" לאלה שלא, מה שלא חילקת כ"כ בדברים שכתבת, וכבר העירו לך הקוראים. הנה לדאבון נפש של כל מי שדואג צרת עמו, המשיחיסטים גלשו, כפי שכתבת, לדברים חמורים מאוד כמו האלהת הרבי ממש, דהיינו סוברים בפשטות שהרבי הוא האלקים עצמו ח"ו, כמו שאומר וכותב ומפרסם איזה ליצן בשם ברנס מצפת לכל מאן דבעי, ולכל מאן דלא בעי, בריש גלי, ואפילו דרס ופצע את הרב של צפת ז"ל, כי אף שהיה הרב ז"ל חב"די, לא היה מספיק משיחיסט כדמיונות הליצן המסוכן. ואמנם הוא חריג, אך החריגים מלמדים על הכיוון של הפחות חריגים. לא הוא המציא את הרעיונות שהוא משמיע. התפרסמו בעבר, עוד לפני מות הרבי, הרבה דברים המראים על דבריך על האלהת הרבי שהם נכונים, כגון מה שבבטאון של חב"ד פירסמו ב"ראוי לשבח" את אותו ילד שנפל לבור ו"התפלל שהרבי יציל אותו מהבור" עד שניצל... לפי ברנס ושות' אין בזה סתירה לאמונה הזכה, שהרי אותה התפילה לרבי היא בעצם ישר לבורא עולם... עוד היו רגילים לכתוב על הרבי: אחד יחיד ומיוחד, אדון הנפלאות, והרבה דברים כדומה, בנוסף למאמרים שמשמעותם שהרבי הוא "עצמותו ית'". והרבי עצמו אמר [ונדפסו הדברים] שנתחדש לו דבר שלא מצא בקדמונים, שמותר להתפלל לרבי ואין זה "ממוצע" כי הוא גדר עצמותו. מקום ישיבת הרבי הוא "גן עדן תחתון" ו"קודש הקדשים" והש' של המזוזה שבהרבה בתי חבד [כגון השכן החבדי שלי בבנין הרבה בשנים עד שהחליפו] מונח על חדר הרבי. א"כ מה יעשה השוטה המצוי הרואה כל זאת ולא יחטא? והמשיחיסטים אפילו לא אוכלים מהשחיטה של הלא משיחיסטים, כגון של רב לנדאו, כי סבורים שפגומים ב"עיקרי האמונה", כפי שסוברים הנוצרים שלהאמין במשיחיות ואלוהות הע"ז שלהם הוא עיקר באמונה, כך סוברים שמי שלא מאמין במשיחיות [וי"א: אלוהות] הרבי הוא כופר [כי הרבי אמר על עצמו שהוא משיח והכופר בזה כופר בעיקר, כי שכינה מדברת מגרונו, ובפרט למ"ד שהוא עצמו אלקים...]. וכבר שאלני איזה כומר בארה"ב שהתיישב לידי ברכבת תחתית בניו יורק: הנה אתם עצמכם כבר מודים בעקרון הנוצרי שמת יכול להיות משיח. ונאלצתי לענות לו שהשקפת חב"ד היא סטיה מהיהדות, וכפי שהרמב"ם כותב מפורש שמת לא יכול להיות משיח בהלכ' שופטים י"א ג': "שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו". [וליצני המשיחיסטים חיפשו ומצאו "חילוק" בין יש"ו ובר כוכבא לבין הרבי: הם נהרגו והוא מת והרמב"ם כותב דבריו רק על מי שנהרג...]. * * * ג. חב"ד - בעיות השקפתיות, ויחס לגדולי הדור. ודאי השקפת ה"לא משיחיסטים" יותר קרובה לדעת האמת המוסכמת על גדולי ישראל משל המשיחיסטים, אך אין זה הופך את הלא-משיחיסטים לבעלי השקפת האמת התורנית הגמורה, שהרי מבֶּטֶן מי יצאה כל השקפת המשיחיסטים אם לא מהקו הכללי המתמיד של חב"ד כבר הרבה שנים, עוד לפני המשיחיסטים, וקו זה אומר שהרבי האחרון של חב"ד הוא האדמו"ר השביעי של החסידות וכנגד האושפיזין השביעי דוד מלך ישראל, כמו שהקודם האדמו"ר מהריי"צ היה כנגד יוסף [כך היה שמו]. והוא ודאי ראש בני ישראל המחייב בדעתו את כל ישראל על רבניהם וחוגיהם, בזמן שכל רב אחר הוא רק לעדתו בלבד... ראה שוב הביטויים לרבי שבסעיף ב' שנכתבו עוד לפני מותו, טרם לידת הכת המשיחיסטית. כל השקפה המנוגדת לשל הרבי של חב"ד היא מנוגדת ל"נשיא ישראל" ופסולה בתכלית. ואם, למשל, גדולי ישראל המליצו בזמנו בעד הסכם השלום עם מצרים תמורת ויתור על שטחים בסיני, והרבי טען שאסור כי זה יוביל לאסון [אגב, ההסכם עומד בחסדי שמים הרבה שנים, ומי יודע כמה דם זה מנע בהשתדלות זו הנראית מחוייבת ע"פ טבע, בניגוד ל"נבואה" הפסימית], בודאי כל גדולי ישראל האחרים "טועים" כי הם משוחדים מהכסף שמקבלים מהמדינה... כך ממש פירסמו חב"ד בביטאוניהם הרשמיים בשעתו, עוד לפני ש"נבראו" המשיחיסטים, וזהו צינון עמלקי מתמיד של האמבטיה הרותחת של אמונת חכמים וכיבוד גדולי תורה מכל החוגים. מרן הגרא"מ שך זי"ע, למשל, למרות שהתנגד להשקפות הרבי מסטמר בהרבה מענייני הציבור, כשנפטר הספידו מרורות על גדלותו וצדקותו וחרדתו לגורל כלל ישראל, וגם בחייו כיבדו והעריכו לעיני כל. אך אצל חב"ד יש רק אחד המתנשא לכל לראש, וכל גדולי ישראל האחרים כקליפת השום לפניו, עד שנמדדת גדלותם אך ורק על פי כמה הם מכבדים את הרבי מחב"ד... הסטייפלר זי"ע, מנהיגם הנערץ של סגולת המין האנושי: רבבות בני התורה בעולם, שאין ילד ובחור ואברך וזקן שלא נתגדל ונתעלה מהדרכתו ומספריו הקדושים בלימוד ובאמונה ובמוסר, כשנפטר קיבל כמה שורות "הערכה" בבטאון כפר חב"ד, שאחר שטרחו לחפש עליו מעלות, מצאו כי... קנה פעם בדולר אות בספר תורה של הרבי מחב"ד... את ה"אין עוד מלבדו" מיישמים בחבד היטב על הרבי והחסידים שתחת האצלתו... * * * ד. בעיות חב"ד בענייני דת ומדינה, ציונות, והלכות: אתה כתבת הרבה דוגמאות של סטיות חב"ד שרובם הזכירו אותם גדולי ישראל שבסעיף א': מעולם לא השתתפו עם כלל היראים לא במלחמותיהם למען ה' ותורתו: שבת, ניתוחי מתים, גיוס בנות, חיטוטי שכבי ועוד. אלא רק ב"החזרת שטחים" הלאומי. לא השתתפו בחינוך העצמאי אלא הצטרפו לממ"ד. אי שינה בסוכה, התנגדות לכיסוי ראש המסורתי, השקפות שונות ומשונות כגון על מצעד התועבה שלא נורא, ויחס מתפשר לפושעי ישראל [מלבד ה"מתנגדים"...], קלות ראש בענייני דת מרכזיים כערבי שירה וסרטי מחשב. עוד יש שם זלזול בכל חוג אחר [מלבד אם גילו שם הערצה לרבי, בזה הפכו לבעלי מעלה...] וכ"ש במתנגדיהם ואפילו במי שאינו חסיד גמור שלהם, יהא גדול בתורה ככל שיהיה. בחורים צעירים מסתובבים ברחוב לעשות מבצעים במקום ללמוד ברציפות, קטנים ונשים לומדים דברי קבלה, לימוד גפ"ת אצלם הוא כדבר משני לכל מצוה אחרת, ומאידך את הנשים מעודדים ללמוד גמרא, לא אוכלים סעודה שלישית, המציאו "ראש השנה" חדש: י"ט כסליו שהוא חג נצחון החסידים על המתנגדים... [ומתכוונים בשמחת החג: בימים ההם, בזמן הזה! הנה שכננו החבדניק שולח אלינו את בתו כדי שבנותי יעזרו לה בשעורים, ופעם בשעור היסטוריה למדו בבית ספר שלה על הליטאים המתנגדים ה"מפלצתיים" הלוחמים בכל דור נגד ה' ומשיחו, וכשבתי אמרה לה בחיוך שאנחנו ליטאים, קמה לברוח מהבית... ולקח לה כמה שבועות להתאושש מה"משבר הרעיוני" שלא כל ליטאי הוא מפלצת...], ואח"כ המציאו עוד חג: "דידן נצח" עם שיר מלווה בגלל עוד איזה "נצחון" חבדי נגד מישהו בבית משפט גויי, עושים מבצע "שבע מצוות בני נח" לגויים [לאחר שעם ישראל כולו כבר חזר מזמן בתשובה שלמה, ואין להם אלא "לצחצח את הכפתורים" ולחכות למשיח...]. "תובעים" מהקב"ה משיח ו"פוסקים" לקב"ה שהוא חייב לשלוח אותו... [פלא שעוד לא הוציאו נגדו "כתב סירוב" ח"ו...]. תמונת הרבי בהרבה בתי כנסת, והרבה [כולם?] מציירים תמונת הרבי בתפילה... אכילה ושתיה לפני שחרית [אפילו משקאות חריפים: מ"ע של שמחה והוללות דוחין ל"ת של לא תאכלו על הדם...]. תמכו בבחירות במפלגה חילונית רק כי היא נגד החזרת שטחים- כאילו "לא להחזיר שטחים" היא ה"מצוה" היחידה בתורה שעליה מוטל עלינו להלחם. כל מיני דברים לאומיים אחרים כגון ההוראה לראש הממשלה במלחמת לבנון "לכבוש את בירות" [וחבד טוענים שאינם "ציונים", ושהרבי נגד המדינה כמדינה, אך הגרא"מ שך שאל על זה היאך סומכים כ"כ על כוחי ועוצם ידי באי החזרת סיני ובכיבוש בירות, אם לא ע"פ השקפת הציונות לסמוך על מה שב"כוחנו" לכבוש ולנצח. זוהי הציונות במיטבה גם בלי שאומרים הלל ביום העצמאות...]. התחביב השגעוני החדש של שאלות לרבי, והוא "עונה" דרך ספריו שחסידיו פותחים [וצ"ע, בלי קשר ל"אמיתות" השיגעון, אם דבר זה בכלל מותר, או שהוא "דורש את המתים", עי' יו"ד קע"ט י"ד וב"י שם ושו"ת דעת כהן סי' ס"ט מהרמב"ם] ... ועוד ועוד ועוד. כל זה מלבד היחס הלא-נורמלי שמתייחסים לרבי: מאלוהות ממש ומשיח עד לדברים ה"קלים" הנפוצים בין כולם שם: נביא, גדול הדורות, דרגת אדה"ר קודם החטא כו'. [אם מישהו מאיתנו היה כותב אחד הביטויים האלה אפילו על גדול הדור המוסכם על כל העולם כגון הח"ח הקדוש: היו מאשפזים אותו לאלתר... וזה על אף שכל ברכותיו של הח"ח היו מתקיימות, וחיזק כל ישראל בתורה ומצוות, וחזה המון דברים מפתיעים מראש לכלל ולפרט, כגון מלחמת העולם השניה עם כל החורבן שיהיה והצלת עם ישראל בא"י. אך מישהו "הפך" אותו בגלל זה ל"נביא"? דרגת "רוח הקודש" היא שיא הדרגא של היחידים בדורנו!]. ועל כל סטיה שציינת ענו לך על הא ועל דא בביאור דחוק אחר, אך כבר ביאר רבי חיים מבריסק שבמס' חגיגה ג' ע"ב מובאת ברייתא: "איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו. איתמר רב הונא אמר עד שיהו כולן בבת אחת. רבי יוחנן אמר אפילו באחת מהן". ובהמשך מבארת הגמ' את שיטת ר' הונא: "לעולם דקא עביד להו דרך שטות. והלן בבית הקברות: אימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה הוא דקא עביד. והיוצא יחידי בלילה: אימור גנדריפס אחדיה. והמקרע את כסותו: אימור בעל מחשבות הוא. כיון דעבדינהו לכולהו הוה להו כמי שנגח שור חמור וגמל ונעשה מועד לכל". דהיינו: כל מקרה בודד אפשר להסביר בהסבר כלשהו, אך כשקורים הרבה דברים חריגים ביחד, חייבים לבאר את מכלול המקרים בסיבה אחת ויחידה: שוטה הוא. וכמו כן לגבי חבד: כל תופעה מוזרה תוכל אולי למצוא לה ביאור דחוק אחר. אך גדולי ישראל הבינו שיש ביאור אחד מדאיג לכל התופעות: סטיה כללית מדרך התורה המסורה לנו, הנובעת מיסוד רעוע מסוכן. ואיך חבד עצמם מתרצים את שינוי דרכם מהמקובל? פשוט כי הם... יותר טובים מהאחרים... כי לומדים את התניא קדישא [שאגב: הרבה ליטאים, כמוני, לומדים אותו ג"כ ומתחזקים ממנו, והרב א"א דסלר זי"ע מביא ממנו הרבה פעמים בספריו, אלא שרבותינו אמרו שאין קשר לבין התניא לבין משנת חבד בימינו...] ומאמרי שאר האדמורים שלהם ושל הרבי האחרון, זקניהם נשיהם וטפם... ואילו חוגים אחרים לומדים "רק" את ספרי החפץ חיים ונפש החיים וספרי ר' ירוחם ממיר ורי"ח לעונשטיין וגדולי בעלי המוסר, ורבי צדוק הכהן מלובלין ור"נ מברסלב והשפת אמת וכדומה, אך בחבד משום מה [במסגרת עבודת "ביטול היש"] מרגישים דרגא אחת ויותר למעלה מכולם, ולא נמנעים מלפרסם זאת ברבים, בבחינת "יהללוך זר, ולא: אז פיך"... וכמו ששבתאי צבי שר"י בזמנו אמר על הרבנים שתקפוהו: הם לא מבינים אותי כי אני כ"כ מעליהם וע"כ הנהגותי שונות... כמו"כ בחבד אומרים: אנו עוסקים כל היום באלוקות ועובדים עבודה מיוחדת של "איתקפיא" עם "איתהפכא", ומה יבינו אזובי הקיר המבקרים אותנו... כך הם משיבים. היינו מצפים לראות, דניאל, בעקבות התשבחות שהם מעניקים לעצמם, את הדבקות הגדולה שלהם בתפילה, יותר מאחרים, בפרט אחר כמה שעות של הכנה לתפילה בלימוד החסידות עד שהם מאלה שהכי מאחרים להתפלל בשבת, אלא שבמנין סטנדרטי שלהם הם גומרים תפילה בחצי זמן מבן תורה. והיינו מצפים לקבל "הארה" מדרגתם הגדולה ב"אלוקות" או "אפילו" בלימוד או במוסר או בעדינות הנפש הנובעת מלימוד התורה, אך בכל אלה רואים לצערנו הרבה את ההיפך... מה יאמרו? זה כי אנחנו כ"כ נעלים שכל גדלותנו בהסתר, הרי אצלנו אפילו נשים וילדים קטנים לומדים סודות הקבלה של ה"תניא" קדישא, והיאך תמדוד אותנו במושגים פעוטים וזעירים של תלמוד בבלי ושו"ע ודקדוק המצוה של "תורת הנגלה"... * * * ה. חב"ד והאמונה ברבי המשיח: כל אלה שצועקים "אנו חבדיים כשרים, לא משיחיסטים" שוכחים שמושג "משיחיסט" החל רק מפטירת הרבי מחבד, ולפני כן לא היה חבדניק אחד שלא האמין שהרבי הוא המשיח, ועל דבר זה יצא מרן הגרא"מ שך זי"ע, וזכורני שבתחילה כשהתריע מרן הגרא"מ שך זי"ע יחד עם מרן הסטייפלר זי"ע נגד המגמות המשיחיות של "הכת" [כך קראו להם], שחושבים שהרבי הוא המשיח ושצריך להפיץ משיחיות זו בישראל, האשימוהו חבד בעלילות שוא ח"ו, וטענו שאינו כן, עד שהתברר, כתמיד, שגדולי ישראל רואים בעיני התורה שלהם עשרות שנים מראש דברים שאנשים רגילים לא רואים אף כשזה נגד עיניהם. שבזמן קצר "השתכנעו" כל החבדניקים שבעצם "עלילת הדם" של רב שך בכלל לא נוראה, ואדרבא, אמנם הרבי הוא המשיח, ואין כמוהו בדורות האחרונים שיתאים לזה כמותו, וסימני הרמב"ם על "חזקת משיח" בס' שופטים כולם התקיימו בו באיזו דרך מסתורית ["יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה"- לא כחזקיהו המלך וכבר כוכבא המוזכר שם ברמב"ם שכפו על ישראל בפועל לשמור כל המצוות, אלא מספיק שיניחו לכמה תפילין, ועוד כמה יזַכו במצוות ד' מינים, ואחרים ישתפו באחד מן המבצעים, וחוזרים הללו לביתם לחלל שבת ולעבור על כל התורה כולה רח"ל, וזה נקרא "כפויים ועומדים" לילך בדרכי התורה... "וילחם מלחמות ה'" הכל במובן הרוחני, ולא כבר כוכבא ה"גשמי" שהמלחמות היו בפועל, וזו היתה טענת ש"צ שר"י שאמר שהוא מנהל את מלחמות ה' בעולמות העליונים, ופעל בכוחו הגדול שלא תגלוש המלחמה לעולם התחתון! רק ההבדל הוא שאצל ש"צ שר"י באמת כל המון העם התחזק לעשות תשובה בצומות וסיגופים ויתר הקפדה על המצוות, כפי שהודו מתנגדיו, ובדורנו, למרות שב"ה מתרבים בעלי התשובה (שרוב רובם חזרו לא דרך הרבי וחבד) כנבואת התורה בדברים ל', הרי רוב העם עדיין אינו יודע רח"ל מהו שמע ישראל ועיקרי הדת ושמירת שבת, וזה נקרא בעיני ההוזים: "יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה"...], ובפרט שהרבי עצמו שולח עוד ועוד רמזים שהוא המשיח, עד שהאנטי-משיחיסט הכי גדול בזמנו, ה"חוזר" של הרבי: רב יואל קהאן, אחר "יחידות" עם הרבי, יצא והכריז שהוא טעה, ואמנם הרבי הוא המשיח... [ועכשיו הוא חוזר וזועק נגד המשחיסטים!]. ולמעשה, הם אומרים, זה ליגיטימי שאדם יחשיב עצמו משיח, כמו אמוראים בגמרא וכמו האור החיים הקדוש בספרו [שמשום מה לא עשו "קמפיין משיח"...]. ובשלב זה של גילוי ה"מלכות", המתנגד לרבי הינו לא רק חולק על נשיא הדור אלא הפך גם מורד במלכות... גם רבנים שלא היו מגדולי הדור, בהתחלה נסחפו לתעמולת הכת שרב שך סתם "מגזים" ומאשימם "לשוא" במשיחיות, עד שלתדהמתם ראו היאך מרן זי"ע קלע כדרכו אל השערה! והאדמו"ר מסטריקוב זצ"ל סבב אצל משמיצי מרן זי"ע החסידיים ואמר להם: רואים אתם במשיחיות המטורפת שפשתה בחבד שרבי אלעזר שך צדק ואתם השמצתם אותו לשווא כ"בעל מחלוקת" כשהקים בכאב, לשם הצלת העם, את "דגל התורה" שיהא מחוץ לטירוף המשיחי הפושה בעם כדי שיוכלו להתרות ולהזהיר את האחרים מהסכנה, ונתביישו הרבנים. [שמעתי מאחיינו הגר"מ זילברברג שליט"א שסיפר לו זאת האדמו"ר עצמו]. ולא רק ששגעון המשיחיות פרץ בכת בכל עוז, אלא שתלו שוטים אלה באמונה זו [שרבם הוא המשיח] את כל ביאתו גופא של המשיח! דהיינו: הוא יבוא אם תאמינו בו! ואחר שהרבי נהיה משותק הצהיר אידיאולוג המשיחיסטים רב ש"ד וולפא שזהו ה"נסיון" שלפני הגאולה: להאמין שהרבי עוד יגמור לגאלנו בגופו ובעצמו, ולא יתכן שימות לפני כן, וחילק "הבטחות"- עם מקורות שיודע לאסוף מספרים, כגון ממכתב של הגר"מ פיינשטיין שהרבי יחיה לנצח- שהרבי לא ימות אלא יבריא ממחלתו באופן פלאי לחיות חיים נצחיים... ואח"כ הודה שטעה בזה, "מודה במקצת", אך נשאר דבוק לשאר הזיותיו שהן בשבילו עיקרי אמונה, ו"שכח" ש"לא ימות הרבי" היה גם "עיקר אמונה" אצלו עד מות הרבי, מבוסס על "מקורות", א"כ תהא טעותו זו "בנין אב" לשאר הבליו לגלות כמה הם מבוססים... אחר שנתבדו ונפטר רבם, כדרך שוטים שלא חוזרים בהם כשרואים שהעובדות טופחות על פניהם, החלו חלקם לחקות רח"ל את הנוצרים שכשמת משיחם מה יעשו ולא יפול כל מפעלם ההזוי המשומן והממומן? ממציאים: המשיח לא מת! יחי ויחי! האי היו בהלוויה שלו וקברוהו? אפילו הכי לא מת! והעובדא: גם על יעקב אבינו כתוב שלא מת. ועוד: צדיקים במותם קרויים חיים. ואם תשאלם אם כן למה על יעקב ועל כל הצדיקים אתם לא כותבים "שליט"א" כמו על הרבי לאחר מותו? יענו בשאלה "משכנעת": מה אתה מבין בענייני רבי ומשיח... והאידיאולוג דלעיל, אחר מות הרבי, הוציא ספר "הנסיון האחרון" שמתאר שם את המשבר הרעיוני בחבד, אך עכשיו משבר זה הפך להיות הנסיון האחרון: לחכות שהרבי יגאלנו למרות שהוא ב"הסתר"... על זה אמר החכם מכל אדם במשלי כ"ז: אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו... כמה לחכות? לא ברור. הוא "מבטיח" לא הרבה. הנוצרים הרי מחכים כמעט אלפיים שנה ל"תחיית" משיחם, ואצלנו מסתמא יהיה פחות... ואנחנו, דניאל, שלומי אמוני ישראל הלא-הזויים, מצפים שיבא משיח האמת כבר היום! ולגבי היותר שפויים, ה"לא משיחיסטים", מעיד רב יחזקאל סופר שהיה מגדולי המשיחיסטים עד פטירת הרבי, וכתב ספר [שנידון בחב"ד לשריפה] "יתבררו ויתלבנו" בו מתוודה על טעותם כל השנים, והעיד גם הוא שמות הרבי גרם בחב"ד ל"משבר רעיוני" גדול. וכפי שצפה מרן הסטייפלר זי"ע שבפטירת הרבי יהיה בחבד משבר [בספר "על משכנות הרועים" עמ' מ' כותב, עוד לפני פטירת הרבי, שהסטייפלר דיבר על משבר צפוי, ואמר שלולא ההתנגדות לרבי בחיי הרבי היה המשבר הרבה יותר חמור, ושהרב שך למעשה הציל את... חבד עצמו!]. ושמעתי על כמה שהתפקרו ממש, ואני טיפלתי אישית באחד מהם [שהיה בעל תשובה חבדי ועזב הכל אחר הפטירה, שהרי אם "עיקר אמונה" אחד התבדה, אולי כך כל השאר...]. ואם תשאל מדוע, אחר המשבר עליו מעידים ה"תמימים", לא מתפעלים ה"אנטי משיחיסטים" מתחזיתו המדוייקת של הגראמ"מ שך זי"ע על כל מה שיקרה בעתיד, שבתחילה יהיו מאמינים יחידים שהוא משיח, אח"כ תתפשט בכולם אמונה זו, ושבסוף יתבדו ויתאכזבו, הרי הוא ממש "נביא בדורו"? הרי גם המשחיסטים וגם הלא משיחיסטים מודים שטעו בתחזיותיהם. היחיד שלא טעה לאורך כל הדרך הוא הרב שך, א"כ לשיטתם היו צריכים לשיר לרב שך: יחי אדוננו כו'! אני אגיד לך: גם האנטי משיחיסטים עוצמים עין מהעובדות וטוענים: אם הרבי לא משיח, סימן שהוא אף פעם לא אמר שהוא משיח. כך ניסה רב יחזקאל סופר להוכיח בכל ספרו דלעיל, וכל ה"תמימים" הלא משיחיסטים ביארו ע"פ דרכו, מה בדיוק התכוון הרבי ברמזיו: ש"יכול" להיות המשיח, ש"ראוי" להיות המשיח אם יזכה הדור, כל אחד עם ה"קנייץ" המיוחד שלו... דהיינו: המשיחיסטים טוענים בצדק שהרבי רמז, ויותר מזה, שהוא המשיח, אך מוסיפים שעל כן לא יתכן שאינו המשיח, אלא שהוא בינתיים ב"העלם". ואילו האנטי משיחיסטים טוענים בצדק שכיון שהרבי נפטר- אינו יכול להיות המשיח, אך מוסיפים: בהכרח שהרבי אף פעם לא אמר שהוא משיח, וצריך לבאר כל מיני רמזים שרמז בדוחק או בצ"ע. והאמת? כמו שאמר מאור עינינו הגראמ"מ שך זי"ע: הוא סבר שהוא משיח, וטעה! הגדול הוא מבר כוכבא ונושא כליו ר"ע [וגם "וכל חכמי דורו" כלשון הרמב"ם] שטעו בזה [בדקות כמובן, ואכמ"ל], גם הוא יכול לטעות, מק"ו! אך לא יישמע כדבר הזה, גם אצל האנטי משיחיסטים: הרבי טעה? מה הוא, איזה תנא או בר כוכבא שיכולים לטעות? הרבי הרי הוא... רבי! מעל כל טעות! הרב שך טועה [ח"ו], הסטייפלר ושאר גדולי ישראל, כולם עלולים לטעות, אבל הרבי?! גם אם אינו בדיוק המשיח, הרי לטעות בודאי אינו יכול! אגב, על שבתאי צבי שר"י שטען הוא ורוב בני דורו שהוא משיח, עד שנתבדה, מעידים רבני דורו שהיה גדול מאוד בתורה בנגלה ובנסתר ובהנהגה, רק הוסת ע"י כוחות הסטרא אחרא לפעול כפי שפעל, שהורשה משמים להסיטו בגלל פגמים שהיו באישיותו, ואכמ"ל. והחבדניקים זעקו חמס על ההשוואה, וכדי לבטל מעיקרא ההשוואה, הפכו את ש"צ לפוקר ורשע מילדותו, וטענו שרק כמה רבנים שגרו רחוק טעו בו לטובה בגלל התקשורת הלקויה... ולא ידעו שגדולי עולם שהכירוהו אישית טעו בו, ואיני כותב את שמם מפאת כבודם, אחד אב בית דין באיזמיר מגדולי הנושאי כלים בשו"ע, אך גם הגר"ח פלאג'י שהיה רב באיזמיר לאחר מכן, אחרי שכולם ידעו את עלילות ש"צ שר"י ואת המרת דתו, כותב שקיבל מרבותיו שלא לברך את ש"צ אך גם לא לקללנו, שהיה בעל נשמה גדולה ביותר שנפל לקליפות, ואם הוא והעם היו זוכים, יכול היה להיות המשיח! עד שבעל המנחת אליעזר התקיף לגרח"פ על דברי "פירגון" אלה. ואיני מתכוון בזה להשוות ח"ו בין הרבי לבין ש"צ שר"י, אלא בין הטעות של חסידי הרבי לחסידי ש"צ שהיו ביניהם ת"ח מופלגים יותר ממי שתמכו ברבי. וגדולי ישראל ציינו אחת הסיבות שטעו אנשי אותו הדור, כי התמסרו לתורת הנסתר יותר מתורת הנגלה, ובלא הכנה מספקת של "מילוי כרסו בש"ס ופוסקים" ויר"ש בסיסית, וזה גרם לריבוי הדמיון במקום שיקול דעת הלכתי צרוף. וכך ממש נמצא הרבה בחבד של ימינו, רדידות וקלות ראש לדברים הכי חמורים, כגון הפיכת ביאת המשיח לקמפיין כמו של "קוקה קולה", ואפילו במשחקי הכדורגל "מחנכים" חבד את הציבור ל"דבקות" של הנעימה האינפנטילית "משיאח משיאח משיייאח אוי אוי אויייייי אוי, כאילו זהו קיום המצוה לחכות לו בכל יום שיבוא כדי שיתקדש שם שמים בעולם, ועוד בערבון מוגבל שיבוא דוקא המשיח שהם הכתיבו לבורא עולם ולא אחר.... ורדידות זו היא הגורמת לקלות ראש בהתיחסות לעניינים אלוקיים, כגון האלהת הרבי שכתבנו עליו לעיל, שחבד יענו על זה: הרי התניא קדישא כותב שהקב"ה אין עוד מלבדו, ולית אתר פנוי מיניה, וכל הבריאה בטלה לפניו והכל באמת הוא אלוקות פשוטה, אלא צמצם ביכול את אור עצמו עד שנראים הברואים כנמצאים, א"כ הרבי שנשמתו בחינת יחידה שביחידה ודאי הוא אלוקות וכו' וכו', והם חושבים שהם מרוּממים לעסוק בדברים אלה, בזמן שהם משפילים לדרגתם את אותם העניינים להבינם כפי שפלותם, ומזה באים לטעויות חמורות בעיקרי האמונה ממש כפי שהזהיר הספר הקדוש "נפש החיים" בפרקים הראשונים של שער ג', שהעוסקים בענייני הצמצום מסתכנים סכנה גדולה לקצץ בנטיעות, להפוך טמא לקדוש כפי הדמיון, ובפרט אם הם לא גדולי עולם. ובאמת בורא העולם נתן לנו את גדרי העבודה רק לפי החושים הנתפסים, והרי גם עובדי הע"ז התכוונו לאלוקות שבחומר. ובשער ג' פרק ט' הרחיב באיסור לעבוד את בחינת רוח הקודש של הצדיק, שגם זו ע"ז, ראה שם שער ג' דברים נוראים בדיוק על מה שקורה, כפי שאמנם עכשיו קורה, כשאנשים קטנים עוסקים בדברים גדולים. נורא נוראות! * * * ו. עוד ממעללי המשיחיסטים: והמשיחיסטיים פרסמו לפני כמה שנים בחוצות קריה מודעות גדולות עם מכתב של איזה רב מזרחיסטי בשיקגו: ר' אהרן סולובייציק ז"ל, שכתב שלפי כמה קדמונים: אברבנאל וכדומה, אין המשיחיסטים בהכרח אפיקורסים, כי יש באותם קדמונים מעין גיבוי להשקפותיהם... אוי לחולה המסכן שרץ לרופא חובבן להוציא ממנו "הסכמה" שמחלתו אינה בהכרח ממארת בזמן שכל הרופאים הגדולים קבעו שהיא ודאי כזאת... וממשיכים המשיחיסטים לפרסם שב"ד "פסק" שהרבי בחזקת משיח, בזמן שזה היה בחיי הרבי, ואילו אחר הפטירה, כל ה"פוסקים" האלה, מלבד כמה מהחבדיים האינטרסנטיים, חזרו לחלוטין מהמשיחיסטיות שלהם, כמו רבי מרדכי אליהו, וכמו שחזרו מהמשיחיסטיות שאר מעריצי הרבי, כרבי יואל קהאן, החוזר של הרבי, כדלעיל, או רבי מאיר מזוז שבחיי הרבי אמר שהוא ראוי להיות משיח, אך מאחר מותו אומר לכל דכפין [ויש את זה בהקלטה] שמי שסובר שעדיין הרבי חי ומשיח, הרי הוא... מין שאסור לצרפו למנין!! אפילו הרב ישראל מאיר לאו המתון כתב מכתב חמור נגד המשיחיסטים. אך התנגדות כל גדולי הרבנים לא תרתיע אותם, כי ממילא פירסמו שצריכה ה"הכתרה" לבוא בעיקר מ"פשוטי העם" ש"ילַמדו" את גדולי הדור "פרק" בהלכות משיח... א"כ כל התנגדות של גדולי התורה רק מחזקת את דעתם האומללה... ומלבד זאת: הרי נשארו כמה רבני מושב חבדיים שעוד לא חזרו בהם מההכתרה, והם יחד עם פשוטי העם, תוך שהם מלמדים את גדולי הדור "חכמה בינה ודעת" מיהו משיח, גם "יכפו" ב"פסק דינם" המשודרג את הקב"ה לגלות אותו סופית... ובכלל, הרי "מנהג" חבד כבר הרבה שנים "להכתיר" את הרבנים המתנגדים להם, כולל גדולי הדור, המתנגדים להם בתואר "עדת קורח" ו"שדין יהודאין" רח"ל שהתנגדו גם למשה רבינו ולרמב"ם ולחסידות וכו' וכו'... ואינם מעלים על דעתם, כי לא רוצים להעלות על דעתם, שתוארים אלה תואמים דוקא להם עצמם במלחמתם המתמידה והחצופה בגסות רוח משכילית נגד גדולי הדור האמתיים, שהוכתרו כמנהיגי הדור לא ע"י "ירושה" ובחירה של מאן דהו, אלא ע"י כל גדולי הדור שלפניהם מכח עמלם הבלתי פוסק בתורה...! אך גם ה"גסות רוח" הופכת למצווה, ורק צריך למצוא לזה את ההגדרה ה"נכונה" בלכסיקון החבדי... וכמו ש"גדולי תורה" בלכסיקון החבדי הם "עדת קורח", כך "גסות רוח" אינה אלא... "עזות דקדושה"...! והשווה בין הנהגותיהם הגסות לבין הנהגת בעל התניא, שלמרות שהוא וכל החסידות הותקפו בצורה חמורה ע"י הגר"א שהחרים אותם חרם אמיתי ואף חמור מזה, עם רדיפות אמתיות, ועם כל זאת בעל התניא כתב לחסידיו בוילנא שלא יעיזו לדבר נגד הגר"א כי הוא ת"ח גדול, ואף אחר מות הגר"א הזהיר לא לדבר עליו ושמי שיעבור על זה לא יהא מחסידיו, ואף שסבר שהגר"א טועה, לא השמיץ אותו שהוא קורח וכדומה, אלא נהג בו כבוד. וכך נהג הבעש"ט כלפי הנוב"י למרות מלחמתו בחסידות. כי הבינו שכוונת המתנגדים לש"ש. והרי המשנה באבות כותבת ש"כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים". וביאר הרע"ב בפי' ב' שממחלוקת כזו יוצאים דברים טובים וקיימים. וגם במחלוקת זו נגד החסידים, גדולי האדמורים של חב"ד בעצמם אמרו שיצאה מזה תועלת לחסידים עצמם! שבספר "בית רבי" של צאצאי בעל התניא כתבו שמרוב האור של החסידות היו נזקקים לכלים להכיל את אותו האור, ואם לא היתה את ההתנגדות היה האור שובר את הכלים והיה יכול לצאת ח"ו קלקול. וכמו"כ כתב רב ברוך עפשטיין בספרו "מקור ברוך" בשם אביו בעל ערוך השולחן, שכשנפגש עם האדמור בעל הצמח צדק בפטרבורג כדי להלחם במשכילים הארורים, אמר לו הצמח צדק שצמחה טובה גדולה לחסידות שיצא נגדם הגר"א, שאלמלא זאת היתה עלולה ההתלהבות הגדולה שלהם להטותם מעבר לגדרי השו"ע. ובעל התניא כתב שעיקר ההתנגדות היתה נגד ר"א קאליסק וחסידיו, שעבודתם היתה בהתלהבות גדולה, ובמכתב בעל התניא ניכרת ביקורת על צורת עבודתו. א"כ ההתנגדות סייעה שלא יסטו יותר ממה שהתכוונו הבעש"ט הקד' ותלמידיו! ואילו גדולי ישראל של דורנו באמת לא נהגו כמו הגדולים של פעם לחסידות, ולא החרימו ולא נידו את חבד [על אף "זעקת" הקוזק הנגזל השקרית: "מדוע החרימו עדה קדושה"...], אלא העמידו את כלל ישראל על סכנת המשיחיות של חב"ד, וכפי שבסוף הוכח בעליל לנכון, והטובה שבהתנגדות זו נראית לעיני כל בעליל! אלא שלבלרי חבד "הפכו" את גדולי הדור הזועקים מנהמת לבם הכואב ל... שלוחי השטן כו'. ראה ההבדל בין מיסד החסידות ומיסד חבד וממשיכיהם האמתיים הנוהגים כת"ח אמתיים לבין "ממשיכיהם" הגסים... * * * ז. אנחנו והשקפת רבותינו: כמובן הרבה מהדברים הנ"ל שאומרים גדולי ישראל, אנו הקטנים יכולים ב"ה לחוש את נכונותם אגב עמל התורה המתמיד, כמו שאמר רב"ב לייבוביץ זי"ע לרב מאיר ברלין שהקים את המזרחי ששאל את רב"ב: מדוע בישיבה שלך בברנוביץ אתה כל הזמן מדבר נגדי ונגד המזרחי. אמר: לא דיברתי עליכם בישיבה כלל. שאלו: א"כ מדוע כל בחור משם שאני חוקר על השקפתו היא זהה לגנאי? ענה: כי התורה הנלמדת בעמל מביאה את ההרגשים הזהים אצל כל העמלים באמת, והרגשי אמת אלה הם נגדכם... עם כל זאת לא היינו כותבים דברים בנידון מעצמנו לולא הדרכת גדולי הדור מעתיקי השמועה בענין, שדעתם בדרך כלל זהה ביניהם בעניינים אלה. ולמרות שהרבה גדולי ישראל כרבי משה פיינשטיין זי"ע וכרבי שלמה זלמן אוירבך זי"ע כיבדו את הרבי מחב"ד על גאונותו בכל חלקי התורה ועל שאר המעלות המיוחדות שבו, עי' סעיף א' דלעיל, עכ"ז סברו שה"דעת תורה" בעניינים אלה, היא ההשקפה התורנית הצרופה- ללא השפעה זרה- על כל המאורעות- שנקבעת ע"י רוב גדולי ישראל מעתיקי השמועה, שדעתם בענין אחידה: הגרי"ז מבריסק, החזו"א, הגרא"מ שך והסטייפלער וכו', שכולם ידעו מגאונות הרבי מחבד ומעלותיו ופעולותיו המיוחדים, ועם כל זאת ידעו שבדרכו יש סטיה דקה או עבה מדרך המסורה לנו [והגרא"מ שך והסטמר רבי ואחרים תלו זאת גם בלימודיו באוניברסיטה הרבה שנים], וגם גר"מ פיינשטיין וגרש"ז אוירבך לעגו ל"משיחיות" הרבי, א"כ בעצם לעגו להשקפת הרבי עצמו, עם כל הערכתם אליו! וכמו שגדולי ישראל סברו ביחס לראי"ה קוק זצ"ל למרות גדלותו וצדקתו, עד שהחזו"א כיבדו למאוד, ועכ"ז אמר שעשה נזק לעם בהנהגות הכלל, ושאסור ללמוד את ספריו בהשקפה כי יש שם דברים פסולים והשקפות שקר מזיקות, ואילו ספריו בהלכה התיר. ובענין דידן יש להוסיף שבדרך כלל לא ידעו הרבנים המכבדים את הביטויים הקשים וההנהגות המשונות של הרבי וחסידיו ולא את התנגדות גדולי התורה שאח"כ התפרסמו. אך החבדניקים בשטחיותם "יצרו" מלשונות הכבוד בהן כיבדו הרבנים את הרבי "מחלוקת אחרונים" בין הליטאים... וטענו שהגרש"ז אוירבך, למשל, "הקל" ביחס לחבד- בזמן שכל בניו גדולי התורה של הגרשז"א מעידים כמה לעג להשקפה המשיחיסטית, עוד בחיי הרבי, לא פחות מהגרא"מ שך... עוד ניסו החבדנקים להפוך את הבקורת נגדם למחלוקת הליטאים נגד החסידות... בזמן שאותה ביקורת בדיוק סבר הרבי מסטמר על הרבי מחבד, אף שהיה אדמו"ר. ועוד ניסו ברשעות להלביש על ראש הדוברים: מרן גרא"מ שך זי"ע, שהוא "שונא חסידות" מושבע, כדרך הגר"א, ועל כן מדבר נגד הרבי, או חיפשו בקטנותם איזו סיבה ברמה שלהם מדוע הוא "שונא" את הרבי ו"מקנא" בו... שהטענה מסוג זה מראה רק על רמת הטוענים, ואילו על הטענה הראשונה, הרי הרב שך זעק ופירסם בכתב כמה שמחבב את החסידים, כפי שיודעים המוני החסידים שלמדו בפונוביז של פעם, וכפי שיודעים כל מכריו, והוסיף הרב שך שהשפעת החסידים היתה ברוכה על כלל ישראל, וכמו שהתבטאו הרבה גדולי ישראל "מתנגדים", כגון הח"ח הקד' שהתבטא שהחסידות הצילה מההשכלה היכן ששלטה, או החזו"א שהתבטא שאוהב הוא את המראה החסידי, בלבוש ובזקן, ושהטהרה ניכרת על פניהם. כך שאין ההתנגדות לחבד קשורה לשאר החסידות כלל כמו שמנסים החבדניקים ברשעות להעליל כדי לטהר עצמם בתוך שאר ה"חסידים המסכנים המותקפים". * * * ח. סיום דברים על חב"ד (המשיחית והלא משיחית): ובסיום אכתוב את מה שאתה ודאי יודע, אף שרבותינו מודאגים וזועקים ממה שיכול להתפתח מהשקפת חבד, עד שממליצים אפילו לא לאכול מאכלים בהכשר רב מחבד [אפילו של הלא משיחיסטים כרב לנדאו!] כדי לעשות גדר בהרחקה מהשקפתם, בודאי אסור שתהיה כלפיהם שנאה אישית ח"ו, וודאי כוונת הרבה מהם לש"ש, כפי הבנתם בענייני ש"ש, ושמעתי [צריך לבדוק דיוק הדברים] שגם הגראמ"מ שך התבטא שאם היו חבד כמו כל העדות השונות, ולא היו רוצים לכוף דעתם על כל עם ישראל, לא היה יוצא כל כך נגדם, בגדר נהרא נהרא ופשטיה, ורוב הדברים המוזרים שם אינם מסוכנים לכלל אם הם לא לכלל. וא"א למחות בכל הנהגה תמוהה של עדה יחידית אם היא לא מסוכנת לרבים, והביא כדוגמא חסידות אחת שמתאחרת מאוד בתפילה הרבה יותר ממה שמותר בהלכה, אך אינם משפיעים בזה על הרבים. על כל פנים בהנהגה מעשית, אם יש לגדור איזו פרצה שעשו, יש לעשות ע"פ הדרכת רבותינו שליט"א בלבד, ומתוך כאב אמת על אח אהוב שוגה דרך. ועל הרבי עצמו לדעתי אין ראוי לדבר, וגדולי הדור כבר אמרו את שלהם ביחס להנהגות המשונות ודי בכך שיודעים מהביקורת הזו, כי הרבה מהדיבורים נגדו נובעים מבורות כאילו היה ח"ו איזה ע"ה או קל דעת, בזמן שכל יודעיו ומכיריו יודעים שהיה גדול בכל מידה נכונה וכל היום עסק בתורה והפצתה ובברכות ותפילות למען כלל ישראל [וגם אני הקטן שלחתי לו ע"י שליח מכתב לבקשת ברכה], אך מכלול הסטיות מהמסורת ומההנהגה המקובלת, שבחבד האינטרסנטי מבארים סטיות אלו דווקא בגלל גדלותו החריגה, הנה גדולי ישראל, שהם אובייקטיביים, ולהם עיני הבדולח וחרדת קודש מכל שינוי מדרך אבותינו, ביארו זאת כקו-סטיה מסוכן שסופו מי ישורנו [וכהתנגדות לראי"ה קוק בזמנו, כדלעיל], והתנועה המשיחית שהתפתחה מסטיה זו, וגרמה כבר משבר ערכים להרבה מהעם, וסופה מי ישורנה, היא אחת הדוגמאות הכואבות כמה צדקו דבריהם. * * * ו. סיכום דעת רבותינו על חב"ד המשיחית והלא משיחית וחזון השלום: לסיכום [זו הדיעה שאמרו ואומרים גדולי ישראל מנהיגי עולם התורה ורוב כלל ישראל היראים]: על המשיחיסטים אפשר רק להתפלל ברפאנו. ועד שתיענה התפילה- להיזהר לא לשתות יין שנגעו בו או לצרפם למנין [בפרט שאינך בטוח ששניכם מתפללים לאותו רבש"ע...]. אין זה לא נידוי ולא חרם, אלא... הלכה צרופה! ואילו ה"לא משיחיסטים", אף שיש ביניהם הרבה יהודים יקרים ות"ח יראים מרבים, יש אצלם הנהגות משונות משאר כלל ישראל שיכולות להוביל להרבה דברים חמורים, כגון ל... משיחיסטיות! גם עליהם יש להתפלל שאחר שראו את התוצאות החמורות של הזיותיהם בעבר, יעזבו שאר משוגתם ואת ההתנשאות העדתית האישית והמשיחית, ויחזרו להיות ככל העדות הקדושות בעם ישראל המפרות אחת את השניה בהשפעה הדדית ברוכה, וכיחסי ה"אמרי אמת" עם הח"ח ושאר גדולי האדמורים וגדולי התורה שפעלו יחדיו בכנסיות הגדולות של אגודת ישראל כל השנים, עד לתקלה החבדית שגרם לפרוד, וב"ה בשנים האחרונות חזר האמון ההדדי בין כל שאר עדות החסידים וה"מתנגדים". ואין סיבה שלא יצטרפו גם שיירי חבד שנתפקחו מדמיונותיהם, להיות איתנו כשווים בין שווים בעבודת הקודש הכללית, לפעול יחדיו פעולות מועילות שיביאו את משיח האמת באמת. וכמו שהאדמו"ר מקלויזנבורג יחד עם גדולי הליטאים עשו מפעלים עצומים כגון מפעל הש"ס שכבר שנים מגביר את עמל התורה ומרבה ת"ח בישראל, וכמו המפורסם בימינו: יחסי האדמו"ר מגור עם הגראי"ל שטיינמן, ועבודת התשובה שפועלים יחדיו הליטאים עם בעלז, וברוסיה עם קרלין ועוד ועוד. ובדור של האדמו"ר מחבד מהרש"ב פעל יחד עם הגר"ח מבריסק לעשות גדולות ונצורות. ורבי א"א דסלר היה בידידות גדולה עם המשפיע החבדי הגדול ר' איטשה תמיד, ובאנגליה העמיקו יחדיו בתורת הנסתר בכלל ובתורת חבד בפרט, ורעיונות אלה היו בין הרעיונות שהשפיע רא"א דסלר אח"כ לתלמידיו הרבים בגייטסד ובישיבת פונוביז'. אלו דוגמאות להפריה הדדית המרבה כבוד שמים. ובאופן כללי: על שלומי אמוני ישראל להתחזק באהבה והערכה הדדית, שהרי לב כולנו לאבינו שבשמים, להגביר חילים ולהלחם מלחמות ה' בדור ירוד וטרוד זה של עקבתא דמשיחא, כשטרם הגאולה מבקש הסטר"א להגביר כוח נסיונות דור המבול [עריות] והפלגה [כפירה], וכל שבט מאיתנו הוא אחד ממחנות הצבא של השי"ת, עם דרכי המלחמה המיוחדים לו, ואם ח"ו גם בינינו לא תהיה הערכה הדדית, ודאי זה יחליש כוחנו הסגולי בימים מכריעים אלה. וגדולי וצדיקי ישראל- כולם אהובים כולם ברורים כולם גיבורים, וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם! וכל עדה משפיעה על הצד רעותה, כמו החסידים וה"מתנגדים": התלהבות היראה ודאי משפיעה על המתנגדים, והחשק ומסירות לתורה ודאי משפיעה על החסידים. המתנגדים לומדים שפת אמת על התורה וספרי ר' צדוק ועוד, והחסידים קוראים ספרי ח"ח ולב אליהו ועוד. והאמת והשלום אהבו, ושלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול! וה' יברך את כל עמו ישראל באהבה ובשלום! והקב"ה ברחמיו ירעיף ממרום קדשו רוח אמת וטהרה לעבדו בלבב שלם, וילמד תועים וטועים בינה, ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונו בלב שלם! מוקירו ומכבדו המצפה לגאולת אמת ולגאולת האמת, יעקב משה הלוי סגל