האם קיימת סתירה בין דת למדע?

לפי מסורת התורה, העולם קיים כחמש וחצי אלפי שנים ונברא בשישה ימים. עם זאת, המדע המודרני ,שמתעלם מסיפור בריאת העולם בספר בראשית, מנסה להוכיח שהעולם קיים כבר מיליארדי שנים וכי האדם התפתח בתהליך של אבולוציה. אל מול קביעות מדעיות כה נחרצות, מי יאמין לאמונות דתיות מיושנות? מדע ואמונה, מהם? ההגדרה הרחבה של "מדע" היא ידע. לפי הגדרה מצומצמת יותר, המדע הוא שיטה לאיסוף ידע באמצעות תצפית, הסקה וניסוי שיטתיים ודרכי מחקר שנועדו לפתח שטח זה. וליתר דיוק, יש להבחין בין מדע ניסיוני שמתאר ומסווג תופעות קיימות, למדע שנשען על הנחות הקשורות לתופעות בלתי ידועות, שלעיתים אף לא ניתן לשחזרן במעבדה. בתוך המושג "הנחה מדעית", קיימת אי התאמה לשונית, כיוון שלא ניתן להגדיר "הנחה" כידע במובן הצר של המילה. לכל היותר, הנחה מדעית יכולה לתאר תאוריות שהתקבלו מעובדות ידועות ויושמו בתחום הבלתי נודע. משמעות המילה "דת" היא אמונה בדבר מסוים. ביהדות, הכוונה היא לאמונה שהתורה ניתנה מהבורא; שהתורה שנמסרה לבני ישראל ע"י משה, היא מהשמים, דברי אלוקים חיים. לפי זה, התורה היא חכמה אלוקית וכשם שה' הוא אמת, כך תורתו היא אמת והתורה מגלה את אמיתותו. משתי הגדרות אלה נלמד כי המדע עוסק בתאוריות והנחות, בעוד שהתורה עוסקת באמיתויות מוחלטות. מכאן שאין כל אפשרות לגשר בין שני קטבים מנוגדים אלה. תורה היא תחום האמת המוחלטת: כל מה שכתוב בה הוא אמת, לא בגלל שהדבר הוכח מבחינה מדעית ככזה, אלא משום שאותה אמת התגלתה משמים. המדע אינו עוסק במוחלט, אלא בחקר תופעות נצפות והמסקנות לגביהן. מדע האתמול ומדע המחר במאה ה- 19 רווחה ההנחה בקרב מדענים ומודרניסטים, לפיה שכל האדם חסין בפני טעויות ביחס להסקות שאליהן הוא הגיע דרך המדע. מכאן שמדעים כמו פיזיקה, כימיה, מתמטיקה ועוד, הם אמת מוחלטת ולא רק אמת מקובלת. במונחי היהדות. הנחה זו סללה דרך להיווצרות עבודה זרה חדשה, שסוגדת למדעים ופילוסופיות עדכניים, ממש כמו הסגידה בעבר לעץ ואבן. כתוצאה מכך, לאור הקביעות המוחלטות של המדע באותם ימים, התפתח ענף שלם של ספרות מצטדקת ע"י אי אלו רבנים ופרקליטים, שלא מצאו דרך אחרת לשמר את מורשת היהדות בקרב קהילותיהם ה"נאורות", אלא רק ע"י פרשנות קלושה מחודשת של חלקי תורה מסוימים, במגמה להתאימם לרוח הזמן. ללא ספק, בתוך תוכם הם ידעו שפירושיהם מסלפים את תורת האמת, אולם נראה שהם הרגישו כי אין מנוס מצעד זה. במאה ה-20, לעומת זה ובייחוד בעשרות השנים האחרונות, המדע נחלץ לבסוף מתוך כל התפישות המיושנות ושינה לחלוטין את תפישתו. האמונה הבלתי מעורערת בחוקי המדע ובמוחלטות קביעותיו, נעלמה כלא הייתה וגישה אחרת בשם "תורת היחסות" תפשה את מקומה. עתה אין דבר מוחלט במדע והכל יחסי או אפשרי. כל הממצאים מתקבלים בהסתייגות מה ותקפותם מוגבלת או זמנית, עד שתיאוריה מתקדמת יותר תתפוש את מקומה. "עיקרון אי הודאות", שנולד בשנת 1927 ע"י וורנר הייזנברג, התקבל ברוב קולות בקרב המדענים, כתורה שתקפה לאנושות כולה. הגישה הדוגמתית , ההחלטית והמיכנית למדע, נגוזה. המדען המודרני כבר לא מחפש אמת במדע. עתה האמינו כולם כי על המדע להסכים עם העובדה שכל התפתחות מצדו, אינה נשענת על כללים מוחלטים או ודאיים. לפנינו שתי דוגמאות שיבהירו את המהפכה המדעית הנ"ל. בספר קהלת , א': ד' כתוב, "והארץ לעולם עומדת". יכולנו להסיק מכאן שהארץ עומדת במקומה והשמש סובבת אותה. דעה זו הייתה מקובלת על הכל בתקופות קודמות, במיוחד כאשר תלמי שדרג את יצירתו של אריסטו שמראה איך השמש והכוכבים סובבים את הארץ במסלולים כדוריים, תוך חזרה על נקודות מסוימות במסלול. הנחה זו התקבלה ע"י כל המדענים ובמיוחד אצל אנשי כמורה, שסברו כי הארץ היא מרכז העולם. 1,500 שנים מאוחר יותר, ניקולאס קופרניקוס חולל מהפכה בתחום האסטרונומיה, כשטען שהארץ היא שסובבת סביב השמש. באחת, גילוי מדעי זה הביא במבוכה את כל האמונות הדתיות. עד ימינו, ברוב בתי הספר, ילדים לומדים שהארץ סובבת סביב השמש בתור עובדה מדעית וכל דעה אחרת נחשבת לא מדעית. אלא שחינוך שכזה נשען על דעות קדומות, כיוון שמאוחר יותר, "תורת היחסות" של אלברט איינשטיין ביטלה את רעיון המרחב המוחלט והתנועה המוחלטת. לפי איינשטיין, המדע בעיקרון אינו יכול להחליט אם הארץ עומדת על מקומה והשמש סובבת סביבה או ההיפך הוא הנכון. בספר "פילוסופית הזמן", היינס רייכנבאך, תלמידו של איינשטיין, מוכיח כי כל התפישות הבאות יכולות להיות נכונות מנקודת מבט מדעית: 1. הארץ עומדת על מקומה והשמש סובבת סביבה. 2. השמש על מקומה וכדור הארץ סובב אותה. 3. שניהם סובבים סביב נקודה מסוימת ואין כל דרך להוכיח מי מהם נכון או עדיף. מסיבות מעשיות, קל יותר לחשב אירועים אסטרונומים על סמך ההנחה כי הארץ סובבת את השמש. אף כי מטרתו העיקרית של קופרניקוס הייתה להקל על חישובים אלה, מכל מקום לא ניתן לטעון שקביעתו מושתתת על בסיס של אמת. כל ניסיון להפריך את המילים מהתנ"ך, "והארץ לעולם עומדת", אינו מדעי כלל וכלל. כפי שהזכרנו, הבעיה בדיון של מדע לעומת דת, הוא שרוב האנשים קיבלו את גילויי המדע כדבר מוחלט שמתנגש באמונה הדתית. גם כיום, 80 שנה אחרי שפורסמה תורת היחסות, למרות שהמדענים תומכים בה בצד המקצועי של עבודתם, ברמה הפילוסופית הם מעדיפים להתעלם ממנה לטובת רעיונות מיושנים של אבסולוטיזם. הם אינם מצליחים להשתחרר מאידאולוגיות קדומות שמתנגדות בצורה עיוורת לתורה, כאלה שהוחדרו להכרתם מילדות, אפילו שהן סותרות לידע המקצועי. דוגמה טובה נוספת לתיאוריה שמשתנה חדשים לבקרים קשורה למושע "אור". היוונים העתיקים פיתחו את שיטת ה"קורפוסקולרים", לפיה האור עשוי גופיפים זעירים שיוצאים ממקור מסוים ונעים בקווים ישרים לכל הכיוונים. התיאוריה של אופטים גיאומטריים, ששרתה את כל האנושות מאות בשנים, התפתחה מאוחר יותר על בסיס זה, שחלק מהמצאותיו הם עיצוב וייצור עדשות, פריזמות, מראות שטוחות ושקועות, עזרי ראיה ומאוחר יותר מיקרוסקופים, טלסקופים ומערכות אופטיות נוספות. בהמשך התגלה שהאור זורם בתנועה גלית. מעתה כונו גלים אלה בשם אלקטרומגנטים בעלי אורך גל קצר. מבחינת המדע, שיטת ה"קורפוסקולרים" התפתחה לתיאורית הגל. בתחילת המאה ה-20, טען איינשטיין כי למעשה טבעו של האור כפול וקיימת בו דואליות של גל – חלקיק. תיאוריה זו הפכה בהמשך בסיס לתורת הקוואנטים הידועה. מעניין שגם הקבלה משתמשת באור כדימוי לכוח האלוקי ובלשונה הוא נקרא "אור אין סוף". לפי אחד מעיקרי האמונה, הקב"ה הוא כל יכול ונושא הפכים וכיוון שלאור יש טבע כפול והוא יכול להכיל בתוכו הפכים, אזי השימוש בו לצורך המחשת האנרגיה של הבורא היא מושלמת. בשלב שלישי זה של התפתחות תיאורית האור, כבר מתבהרת התמונה, לפיה האיחוד של שתי התפישות הקודמות מצביע בבירור על אחדות ה' בתוך הבריאה. (מתוך "באור התורה", "הרבי מליובאוויטש על מדע וטכנולוגיה" – פרופ' הרמן בראנובר). גיל העולם רבים מוטרדים בשל הסתירה שקיימת כביכול בין המדע שטוען כי העולם קיים כבר ביליוני שנים, לתורה, לפיה גילו 5769 שנים (בעת הוצאת ספר זה). יתרה מזו, סתירה זו הובילה כמה וכמה מדענים שומרי מצוות, שניסו לפרש מחדש, מתוך כוונה טובה, קטעים מספר בראשית כדי להוכיח שימי הבריאה מתייחסים לתקופות של שנים ולא לימים בודדים רגילים. לפי טענתם, כיוון שהשמש, הירח והכוכבים רק "ניתלו ברקיע" ביום הרביעי לבריאה, לכן 24 שעות ביממה החלו רק ביום זה ולא קודם לכן. ועוד שאם נקבל את האפשרות שכל יום בבריאה הוא בעצם תקופת זמן ארוכה, כל תיאוריות האבולוציה וה"מפץ הגדול" יהיו תואמות להפליא לתורה. אלא שפרשנויות מעין אלה, מתנגשות עם מצות השבת, שהיא נחשבת לדעת חכמים שוות ערך לכל התורה. אם נוציא את המילים "יום אחד" מהקשרם וממובנם הפשוט, כל התפישה של שבת כיום השביעי למעשה בראשית, בעצם קורסת. כל הרעיון של שמירת שבת, מבוסס על הפסוק , "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש", היינו ימים ולא תקופות בצורה חד משמעית וברורה. כפי שכבר ציינו לעיל, ניסיונות אלה לפרשנות מחודשת של התורה, הם תוצאה ישירה של קודמיהם מהמאה ה- 19. בימינו כמובן, אין הצדקה כלשהי להנציח את אותם "רגשי נחיתות" ולהמשיך להחזיק באותן דעות חסרות בסיס, שעדיין מופיעות בספרי הלימוד המיושנים בבתי ספר יסודי ובתיכונים. מצער לחשוב שאלו שהיו אמורים לשאת בגאון את דגל התורה, במיוחד בקרב הנוער, היהודי במיוחד והלא יהודי האקדמאי בפרט, לא מוצאים עוז בנפשם למחות על העוול ברבים. אם כי אין כל כוונה להפחית מחשיבותו של המדע או של שיטות מחקר מדעיות, בכל מקרה מן הראוי להבחין בין הנחות שמבוססות על מחקרים מדעיים שטחיים ועראיים, לבין התורה שהיא נצחית ובלתי משתנה. ברגע שמנסים "לתקן" חלקים מהתורה או להתפשר על פרטים שבה, היא חדלה להיות תורת אמת, שהרי אמת היא אחת לכולם, בכל מקום ובכל זמן. מי שמאמין בנצחיות התורה, על סמך האפשרות היחידה כי התורה ניתנה מהשמים, לעולם לא יוכל לטעון ביישוב הדעת כי אמנם התורה היא מה', אלא שהזמנים השתנו. ללא ספק הבורא שהוא שליט על כל העולם, צפה מראש שבמאה ה-21, קבוצות מסוימות, ביניהם מדענים ו"מודרניסטים", יעדיפו פשרות בתורה על פני התורה כפי שהיא במקורה, תורת אמת. להלן מתוארות שיטות המדענים לגילוי גיל העולם בתחום האנליזה המספרית, שעיקרן הן שתיים: 1. שיטת האינטרפולציה – אפשרות לייצר מידע חדש מתחום של אוסף נתונים סופי, כאשר ידועה התגובה בשני מצבים קיצוניים ולפיה מנסים לשער מה תהיה התגובה כאשר הנקודה היא בין שניהם. 2. שיטת האקסטרפולציה – יצירת נקודות חדשות מחוץ לתחום הסופי, על בסיס כמה משתנים בתוך התחום הידוע. לדוגמה, אם ידועים המשתנים של מהות מסוימת בטווח טמפרטורה שנע בין 0 ל- 100 מעלות ועל בסיס זה אנו אומדים מה תהיה התגובה ב-101, 200 או 2,000 מעלות. מבין שתי השיטות, ברור שהשניה היא פחות אמינה ולא עוד אלא שחוסר הודאות גדל ככל שמתרחקים מהטווח הידוע. לכן אם הטווח הנתון הוא בין 0 ל- 100, הניסוי לגבי 101 קרוב יותר לאמת מאשר לגבי 1,001. בנושא הנידון, יש לציין מראש שכל ההנחות בגין גיל העולם ומקורו, נשענות על הגישה השנייה, שהיא החלשה מביניהם. יתר על כן, אם תוצאה ידועה מתקבלת על סמך נתונים מקדימים בלתי ידועים, אזי ברור שהמסקנה היא רופפת יותר מאשר אם התהליך הוא הפוך: התוצאה הבלתי ידועה מתקבלת מנתונים מקדימים ידועים, כפי שיוכח להלן. אם נחלק 4 ל- 2, התוצאה תהיה 2. כאן הנתונים המקדימים הם המחולק והמחלק, בעוד שהתוצאה היא המנה. על סמך הנתונים המקדימים, מגיעים לתוצאה. אך אם ידועה רק התוצאה הסופית, למשל הספרה 2, ואנו רוצים לדעת איך להגיע אליה, ישנן כמה אפשרויות שמתקבלות משיטות שונות: 2=1+1, 2=4-2, 2=1X2 . אבל אם נאפשר לעוד מספרים להשתתף בחישוב, מספר האפשרויות לקבל אותה תוצאה יהיה אין סופי. (כיון ש- 2=5-3, 2=6-4 , 2=8:4 ). להלן קושי נוסף שמצוי בכל שיטות הסקת המסקנות מהכלל אל הפרט. אם נרחיב את המסקנות שמבוססות על נתונים ידועים, לתחומים בלתי ידועים, הן יהיו תקפות רק אם נניח ש"פרט להם, הכל שווה", כלומר, על זהות של תנאים קיימים ואופן השפעתם זה על זה. מסקנות אלו יהיו בעלות ערך, רק אם קיים דמיון בין השינויים, יש קשר קרוב למשתנים הקיימים ואין גורמים נוספים שמעורבים. ליתר ביאור, נביא דוגמה מתחום הכימיה: אם נכניס זרז נוסף לתהליך של תגובה כימית, בין בהתפרקות ובין בהתמזגות ויהיה קטן בכמותו ככל שיהיה, הקצב והצורה ישתנו או שיתחיל תהליך חדש. המדע, כידוע, נשען בין השאר על תצפיות בתגובות ובתהליכים שונים בהתנהגות של אטומים במצבם הנוכחי כפי שהם קיימים בטבע. מדענים רבים חוקרים את היחס שבין גיבוב ביליוני אטומים הקשורים ביניהם, לגיבוב אטומים אחר. מעט מאד ידוע להם על מצבם הקדמוני של האטומים, כמו איך אטום יחיד יכול לפעול על אטום יחיד אחר במקרה של היפרדות. עוד פחות ידוע להם כיצד חלקי אטום יחיד מגיבים לחלקים אחרים של אותו אטום או לאטומים אחרים. בשורות הבאות, נשתדל לסכם את נקודות החולשה של תיאוריות "מדעיות" כביכול, באשר למקורו של העולם וגילו.: 1. תיאוריות אלו פותחו על רקע נתונים שנצפו משך תקופה קצרה שאינה עולה על כמה מאות שנים. 2. על בסיס קצר טווח זה (אף כי נתוניו היו ידועים בהחלט), מדענים ניסו להוכיח בשיטת האקסטרפולציה הרופפת ומתוצאה ידועה שהתקבלה על סמך נתונים מקדימים בלתי ידועים, שגיל העולם הוא ביליוני שנים! 3. תיאוריות מופרכות אלה, פוסחות בקלות ראש על גורמים שזכו להכרה מדעית עולמית, היינו שבראשית התהוות העולם, תנאי מזג האוויר, הלחץ האטמוספרי והקרינה הרדיואקטיבית בין רשימה ארוכה של גורמים נוספים, היו שונים לגמרי מאלו הקיימים היום. 4. המדע הגיע להסכמה כללית שבתחילת קיום העולם היו קיימים יסודות רדיואקטיבים רבים שנעלמו עם השנים, או שנמצאים במינונים מזעריים בלבד, שאף שם ניתן לזהות את פעולתם המזרזת של כמה מהם. 5. אם נקבל את התיאוריות הנ"ל, אזי יצירת העולם החלה בתהליך של התחברות אטומים או מרכיבי אטום בודדים והתגבשותם בתהליכים ובמשתנים בלתי ידועים. בקצרה, כל אותן תיאוריות "מדעיות" רופפות שעוסקות במקורו של העולם וגילו, הן, כפי שהמדענים בעצמם מודים, תלויים על בלימה. אין פלא, אם כך (וזוהי אחת הטענות החזקות נגדן), שתיאוריות "מדעיות" אלה, לא רק שהן סותרות זו לזו, אלא שפעמים מתגלה בתוכן אי התאמה, כמו במקרה שהתאריך המקסימלי של אחת, קטן מהתאריך המינימלי של האחרת. קבלת תיאוריה זו כמות שהיא, עלולה להביא לחשיבה שגויה וחסרת היגיון. הבה נבחן לרגע את התיאוריה ה"מהפכנית" בנוגע לגיל העולם, לפיה הוא נוצר מאטומים וחלקי אטומים, שבתהליך מהפכני התאחדו עד ליצירת העולם הגשמי וכדור הארץ, עליו נתהוו ממלכות החי והצומח ובהמשך נוצר האדם. כל בר דעת לבטח יתקשה לקבל את ההנחה של יצירת אטומים וחלקי אטומים ממצב בלתי ידוע ובלתי נתפש במוצהר, שמהם נוצרו בהמשך כל יסודות האנושות והאדם בכללן. גם השימוש בגילוי המאובנים כדי להוכיח את עתיקות העולם, אינו משכנע כלל ועיקר מהסיבות הבאות: 1. על רקע התנאים הבלתי ידועים ששררו בתקופות ה"טרום היסטוריות", כפי שכבר צויין לעיל, תנאים שיכלו לגרום לתגובות ושינויים מסוג ומקצב שונה לגמרי מאלה הקיימים היום במסגרת סדרי הטבע המוכרים, אי אפשר לדחות את האפשרות שהדינוזאורים נוצרו לפני כ-5000 שנה בלבד והפכו למאובנים בתהליכים מואצים של מספר שנים. בסופו של דבר,בתנאים דאז, לא ניתן היה לחשב או לאמוד זמן בצורה מדעית. 2. גם אם נניח שפרק הזמן מבריאת העולם לפי התורה ועד ימינו, אינו מתיישב עם תהליכי המאובנים, עדיין נוכל לטעון בפשטות שהבורא ברא מאובנים, עצמות ושלדים בצורתם המוגמרת (מסיבות שידועות רק לו), ממש כשם שהוא ברא את עולם הצומח, החי והמדבר בשלימות, בכללם מוצרים כמו שמן, פחם או יהלומים, ללא כל תהליכי התפתחות. אם נניח שאכן כך היה, מדוע מראש ה' בכלל ברא את המאובנים? התשובה היא פשוטה: אין ביכולתנו לדעת למה ה' העדיף צורת בריאה זו על אחרת. אמנם השאלה נשארת בעינה, אך אין היא חזקה יותר מהשאלה, "למה ה' ברא את האטום". ברור ששאלה זו אינה יכולה להוות טענה וכל שכן לא לשמש בסיס סביר לתיאורית האבולוציה. מהו היסוד המדעי שעל פיו נוצרה תיאוריה המגבילה וממזערת את בריאת העולם לתהליכי אבולוציה שהחלו באטומים וחלקי אטומים – תיאוריה מלאת קושיות בלתי מוסברות – תוך כדי הכחשת סיפור הבריאה כפי שהוא מוצג בתורה? אחרי הכל, סיפור זה מתיישב היטב ללא שום סתירות, עם כל ההנחות הנוגעות למקורו של העולם וגילו. ודאי שאין מקום לשאלה מדוע הבורא באר עולם מושלם, אם היה די במספר אטומים וחלקי אטומים בעלי כוח התגבשות, כדי ליצור את העולם כפי שהוא במתכונתו הנוכחית. הגיחוך מטענה כזו גדל, כאשר הוא הופך בסיס לתיאוריה רופפת, שכביכול מושתתת על הוכחות חותכות וחד משמעיות. אבולוציה בראש ובראשונה, נציין כי לתיאורית האבולוציה אין כל הוכחה שהיא בסיפור הבריאה בתורה. גם אם ניסויי מעבדה היו מצליחים להוכיח את אמיתותה, אין בכך כל סתירה לסיפור הבריאה כפי שהוא נכתב בתורה, מה עוד שכל התיאוריה לא הוכחה מדעית כל אותן שנות מחקר מאז ראשיתה. אף כי ניתן היה להוכיח הישרדות של מיני חיות וצמחים בעלי טווח חיים קצר, משך אלפי שנים, מעולם לא הוכיחו שינוי מין לשאינו מינו, כל שכן צמח לבעל חי. תיאוריה מעין זו, אין מקומה בסל המדע הניסיוני. תיאורית האבולוציה היא דוגמה אופיינית כיצד תיאוריה חסרת בסיס מדעי לחלוטין, מצליחה לצוד את דמיון ההמון, עד כדי התכחשות בוטה לסיפור התורה, אף כי מבחינה מדעית, התיאוריה חסרת סימוכין לגמרי. לעיתים נדמה כי הספקנים חיפשו אחר תירוץ לא להאמין. נקודת המוצא המוטעית הייתה שאין כל ממש בתורה ולכן יש למצוא לה תחליף. האבולוציה ענתה על הצורך בצורה מושלמת ואף כי תיאוריה זו על בריאה חסרת בורא, הייתה לרווחת הקבוצות האתאיסטיות, מכל מקום היא חסרת בסיס מדעי. בנוסף, תיאורית האבולוציה הרופפת, הוזנה כל העת מהצורך האנושי למצוא הסבר לכל דבר שקיים בסביבה. לפיכך, כל תיאוריה שהיא ותהיה דמיונית כאשר תהיה, עדיפה מלא כלום, לפחות עד שתמצא אחרת טובה ממנה. עם זאת, השאלה למה המדענים דחו את סיפור התורה, מתבקשת מעצמה. התשובה הנצחית, קשורה לטבע האדם ששואף תמיד להיות יצירתי ומקורי. אחרי הכל, מי שמאמין לסיפורי התורה, שולל מעצמו הזדמנות לחשיבה אנליטית שמובילה למסקנות. הכחשת סיפורי התורה דחפה את המדענים למצוא תירוץ שיצדיק את עמדתם ולכן הם בחרו לקשור סיפורים אלה לכל מיני מיתולוגיות מיושנות, אותן אי אפשר להכחיש מדעית. התלכדות ולא התפרדות לאורך השנים, המדע מגלה יותר ויותר את אמיתות התורה. לאט לאט, התפרדות המדע מהדת הופך להתלכדות. מספרים על קבוצת מדענים שטיפסו על הר הבריאה. משהגיעו לפסגה, הם מצאו עליה רב שיושב ועוסק בתורה. כשהבחין בהם הרב, הרים עיניו ואמר למדענים העייפים, "אמרתי לכם!". מצב זה של חיבור בין המדע לדת, נצפה כבר בספר הזהר הקבלי, שמפרש את הפסוק מבראשית ז': י"א, "בשנת שש מאות שנה לחיי נח... נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו" באופן הבא: בשנת השש מאות לאלף השישי, יפתחו שערי חכמה מלמעלה ומעינות חכמה מלמטה והעולם יהיה מוכן להתעלות הגדולה בגאולה שתהיה באלף השביעי. הזהר חוזה שבשנת 5600 לבריאה (שנת 1840 למניינם), תהיה התפתחות עצומה בחכמה העליונה ובחכמה התחתונה גם יחד. החכמה העליונה מתייחסת לסודות הנסתרים שנתגלו תוך כדי הפצת תורת החסידות שהחלה באותה שנה. ידוע הסיפור על הבעל שם טוב, מייסד החסידות הכללית, שפעם תוך כדי שימוש באמצעים קבליים נסתרים, נכנס להיכל המשיח ושאלו, "מתי יבוא האדון?" על כך ענה המשיח, "כשיפוצו מעינותך חוצה!". כל עוצמת התפתחות החסידות והפצתה שהחלו מאותה שנה, הן התגשמות דברי הזהר הנ"ל. החכמה התחתונה היא אותם גילויים מדעיים וטכנולוגים מרחיקי לכת, שאף הם החלו בסמוך לשנה זו, בעקבות המהפיכה התעשיתית הגדולה באמצע המאה ה-19. הקשר בין שתי חכמות אלה, הוא שסופן להתאחד בבוא הגאולה, כפי שכתוב בישעיה (מ': ה'), "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר". כל אותה התקדמות מואצת חסרת תקדים בתחום המדעים, היא הכנה לאור הנעלה שישרור בימות המשיח, אור החכמה הנסתרת שבתורה. אכן, פריצת הדרך במדעי הטבע, האירה באור חדש את פלאי הבריאה, עד כדי הכרת אנשי שם בני זמננו באחדות השוררת בטבע. למעשה, עם כל התקדמות המדע, מתבהרת יותר ויותר האחדות בעולם הגשמי, עד כדי חיפוש נוסחה הולמת שתכלול את כל תופעות העולם הזה במשוואה אחת. מבט פנימי יותר מגלה שהאחדות בבריאה משקפת אמונה אמיתית באחדות ה' לפי תפישת היהדות. תפישה זו אינה מצטמצמת רק לאמונה בא-ל אחד, אלא לאמונה שאחדותו היא נעלית מהעולם הגשמי, עד כדי מציאות אחת והיא ה'. עיקרון האחדות הוא בעצם תמצית היהדות, מאז שאברהם פרסם אלוקות בעולם של אלילות, ועד לשיא ההתגלות במעמד הר סיני. יסוד ושורש האמונה הוא לא רק שה' הוא אחד ו"אין עוד (אלוקים אחרים) מלבדו", אלא ש"מלבדו אין עוד" מציאות אחרת, לא של ריבוי ושונות, לא של כפילות ואף לא של הפרדה בין חומר לרוח. כפי שכבר הזכרנו, ככל שמדעי הטבע מתקדמים, כך מתבהר יותר עיקרון האחדות בעולם החומר. בתחילה סברו שכל הריבוי והמורכבות בעולם החומר יכולים להצטמצם לכמה מאות יסודות וישויות בסיסיים, שכוחות וחוקים פיזיקאליים מסוימים נחשבו עצמאים ונפרדים ושקיימת ניגודיות בין חומר לאנרגיה. לאחרונה, עם התפתחות המדע, המרכיבים הבסיסיים עצמם הצטמצמו למספר מרכיבים יסודיים של האטום – אלקטרונים, פרוטונים וניוטרונים – אך עד מהרה גילו שגם אלה אינם "גושי" חומר מובהקים. ואכן, התגליות האחרונות כבר מדווחות על מצב של תמורה הדדית בין חומר ואנרגיה. ידוע שהבעל שם טוב לימד ואחריו רבי שניאור זלמן מליאדי הרחיב על הנושא, שכל פרט במציאות שהאדם חווה, משמש עבורו הוראה בעבודת ה'. לכן, כל מה שנאמר לעיל על התפתחות המדע, מצביע על התפתחות בדרך ההתקרבות לקב"ה. בכל אדם נמצאים שני יסודות מנוגדים: חומר ורוח, או חומר ואנרגיה כפי שהם מתבטאים בעולם הגשמי, היינו הנפש האלוקית והנפש הבהמית, או בדרגה נמוכה יותר, היצר הטוב והיצר הרע. ההתנגשות בין שני יסודות אלה קיימת רק בתחילת תהליך עבודת ה', במקביל להנחה שרווחה בעבר הרחוק בדבר ריבוי יסודות וכוחות הטבע. כשם שהאמונה באחדות הטבע התעצמה בד בבד עם התפתחות המדע, כך עבודת ה' מובילה להכרה באחדות היסודית בטבע האדם, עד כדי חיבור בין היצר הטוב ליצר הרע, ע"י הפיכת הרע לטוב עד כדי התמזגותם. בסופו של דבר, זו הדרך היחידה להגיע לאחדות והרמוניה אמיתיות, שהרי כל מה שקדוש, חיובי ויצירתי, אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם מה שמנגד להם ורוצה להביא לביטולם. מצב זה של אחדות מתבטא יום יום בתפילת, "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד". זו גם כוונת חכמינו בפירוש הפסוק הבא אחריו, "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך": אהוב את ה' בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע. מסקנה אין כל כוונה בנאמר לעיל להטיל דופי במדע או להפריך את שיטותיו. עם זאת, ניתן לקבוע בוודאות כי למדע אין כל קיום, אלא אם כן הוא נשען על תיאוריות או הנחות מסוימות, גם אם הן לא מאומתות, אם כי יש כאלה שלמרות שהן הוכחו כלא נכונות, יש קושי גדול לשרשן כליל. כל התפתחות טכנית תלויה בחוקי פיזיקה קיימים, גם אם אין כל ודאות שאותו חוק יחזור על עצמו. מכל מקום המדע צריך לעסוק בתיאוריות ולא בעובדות מוצקות. כל המסקנות או ההכללות המדעיות יתכנו במידה כזו או אחרת, לפי אמצעי הזהירות שננקטו בשימוש בנתונים הקיימים. מידת הסבירות קטנה ככל שהמרחק מהעובדות המוכחות גדול יותר או בריבוי המשתנים הבלתי ידועים וכו'. לאור כל זאת, מתברר חד משמעית כי לא קיימת אפשרות לסתירה בין התורה למדע. אדרבה, אם נחקור היטב את ממצאי המדע המודרני ואת משמעותם הפילוסופית, נגלה אחדות נפלאה בין המדע לתורה. לדאבוננו, יהודים רבים התרחקו מהתורה ומאורח חיים יהודי עקב ההשפעה העצומה והכמעט היפנוטית של המדע ה"כול יכול". אלפים מנסים להצדיק את חילוניותם ב"עובדה" שהם כביכול "נאורים" יותר מהדורות הקודמים. רבים בקרב המחנה הדתי בחרו להתעלם (או להחרים) את הדיון על התפתחות המדע והטכנולוגיה, או להתאים את התורה למחשבה המודרנית. לאמיתו של דבר, שתי הגישות פסולות. לפי הגישה הנכונה, אין כל סיבה לזה ששומר מצוות להירתע מפני התפתחות המדע והטכנולוגיה או לנסות להצדיק את עמדתו. תמיד עליו לזכור את דברי הזהר (כרך א' עמ' 161 ב'), "הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם". התורה היא התכניה לבריאה והמוצר המוגמר (העולם) אינו יכול לנגוד לתכניה (התורה) שלפיה הוא נברא. התורה היא החכמה האלוקית הצרופה. מכאן שהיא המקור הבלעדי לאמת ולכל ידע קיים בכל אופן שהוא, כולל העצמים והתופעות שנבחנים ע"י המדע. דעת התורה היא מלמעלה, בעוד שכל ידע מדעי המושג באמצעות עיבוד נתונים שכלי הנשען על מסקנות שהתקבלו בתהליכי ניסוי, בא מלמטה. כבר הובטחנו מראש שבסוף עתידים כל ערוצים אלה להתאחד. כולנו מצפים לימות המשיח, שאז המדע, שהוא כשלעצמו ניטרלי, יתעלה לשרת בקודש. ועוד שהתפתחות המדע וחקר המדע יסייעו בידנו לרדת לעומקה של התורה. בימות המשיח, הטכנולוגיה תביא את העולם למצב, כפי שמתאר הרמב"ם, לא יהיה "לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ולא תחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל מעדנים מצויינים כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד". הרב ניסן דוד דובאוו